בגיל 5 חודשים ביתי, אלמה, עברה חיסון ולאחר כמה ימים היא איבדה את ההכרה. 
בבית חולים לא ידעו מה יש לה, היא לא הגיבה לסביבה לא אכלה, לא בכתה, לא צחקה ולא הסתכלה או הגיבה לאף אחד, הם העבירו אותה סדרת בדיקות כשהיא מחוברת לבלון חמצן. 24 שעות.
דיברו איתי על מרפאת פרכוסים באסף הרופא, הציעו לי חוות דעת נוספות, אף אחד לא ידע להגיד לי מה יש לה.
ביום השלישי לאשפוז, ערב חג סוכות, התקשרתי אל מרדכי מיואשת, מתוסכלת, מתחננת שיבוא לעזור. 
הוא הגיע. אחרי פחות מעשר דקות טיפול, פתאום הילדה השמיעה צליל שכאילו שלפו אותה מהמים, מן נשימה עמוקה, והתחילה להגיב לסביבה. היא בכתה, צחקה, הסתכלה מסביב, התחילה לקשקש, חזרה לאכול. 
הרופאים לא ידעו להסביר לי איך זה שהיא מרגישה פתאום טוב. שיחררו אותה מהבלון חמצן, והשאירו אותו רק בלילה.  אמרו לי שזה כנראה וירוס או תגובה למשהו אבל זה לא מהחיסון.
אני יודעת שאילולא מרדכי, סביר להניח כי היו מבצעים בה בדיקות מיותרות והרבה תרופות מיותרות. 
הטיפול של מרדכי באלמה גרם לי להסיר כל צל של ספק לגבי יכולתו המבורכת והמדהימה לעזור, להקל, לטפל ולרפא אותי ואת אלמה שלי.
היום אני ברמת ידיעה, קבלה ותודה על הטיפול המבורך של מרדכי. גם בשביל הגוף וגם בשביל הנשמה. 
תודה לך שאתה קיים בחיינו. ותודה על כל כך הרבה. תבורך!