אחד הדברים המעניינים בכאב הוא שלעיתים נהיה בתחושת כאב, למרות שלמעשה לא כואב לנו עכשיו. אנחנו חיים בתחושה שאם נעשה פעולה מסוימת, יכאב לנו. אנחנו זוכרים את הכאב ומפחדים שהכאב יחזור.
זוהי דרך ליצור לנו גבלות והגנות אוטומטיים, כמו הדרך האינדיאנית העתיקה ללמוד שהאש שורפת ע"י התנסות. לכן אם ניגע בה פעם אחת נזכור את הכאב ולא נעשה זאת שוב כדי שהכאב לא יחזור.
בגוף ניתן לראות זאת כאשר נתפס לנו הצוואר. גם כאשר לא כואב לנו הצוואר, אנו נלך עם צוואר זקוף, ללא גמישות. כל מבט הצידה יגרור לרוב תנועה של כל הגוף.
נכון, אם נזיז את צווארנו יש סיכוי שיכאב לנו, אך זה בכלל לא בטוח. הגוף שלנו זוכר את הכאב ולכן נמנע מפעולה שעלולה לגרום לו לעלות. הבעיה היא שלפעמים בשביל למנוע כאבים אנו לאט לאט נימנע מתנועות נוספות. בסופו של דבר אנו עלולים לאבד חלק מהגמישות הטבעית שקיימת בגוף שלנו.
הדבר הזה נכון לכל סוגי הכאב שחווינו בחיינו הכאבים הפיזיים וגם הכאבים הרגשיים שלנו. זיכרון הכאב, הרבה פעמים מונע מאיתנו לעשות דברים, ומונע מאתנו להתגמש. כל זאת מתוך זיכרון הכאב שהיה, והפחד מהכאב שיהיה.
הדבר הזה נכון לכל סוגי הכאב שחווינו בחיינו הכאבים הפיזיים וגם הכאבים הרגשיים שלנו. זיכרון הכאב, הרבה פעמים מונע מאיתנו לעשות דברים, ומונע מאתנו להתגמש. כל זאת מתוך זיכרון הכאב שהיה, והפחד מהכאב שיהיה.
האם גם לכם יש כאב שמונע מכם לעשות דברים?
